קפה ושיר מאת: פרופ. אדיר כהן

בית קפה על המים

שלהי קיץ, בית קפה
על חוף ימה של תל אביב.
יושב לבדי אתך,
את יושבת לצדי,
אצבעותינו שלובות,
עינינו מפליגות,
שנינו מתבוננים
בים האוסף מימיו,
נסוג אחור לאחר
שבגאותו לא הצליח
לשטף את החוף ולבוא אלינו.
אנו שותקים ונאספים
אל האפק עם המים הנסוגים.
שולח יד לחבקך במסענו לשם.
את אינך לצדי, רק געגוע,
רק חלום נוכח, רק אהבה.
בית קפה על המים,
ספינה מפליגה למרחקי הכסופים,
שנינו מפליגים בה.